עתי ציטרון

פרופסור מן המניין וראש החוג לתיאטרון, במאי ומנהל אמנותי. בכהונתו הראשונה כראש, בשנים 2004-2009, הקים את תכנית הלימודים האקדמית הראשונה מסוגה בעולם להכשרת ליצנים רפואיים, בשיתוף עם פרויקט רופאי חלום (2006). באותה שנה גם ייסד, יחד עם משה חזות, את פסטיבל נווה יוסף לתיאטרון קהילתי, שהפך לגדול ולחשוב בפסטיבלים לתיאטרון קהילתי בארץ. היה מנהלם האמנותי של פסטיבל בת-ים הבינלאומי לתיאטרון רחוב (2007-2010) ופסטיבל עכו לתיאטרון אחר (2001-2004). קודם לכן ניהל את בית-הספר לתיאטרון חזותי, ירושלים (1992-2000). על עבודתו בעכו ובירושלים זכה ב-2005 בפרס רוזנבלום לאמנויות הבמה. ב-2017 זכה במלגת קרן שוסטרמן (The Israel Institute) לאמן אורח באוניברסיטת מדינת ניו יורק, סטוני ברוק (Stony Brook), שם לימד במחלקה לתיאטרון, הרצה וניהל סדנאות ליצנות רפואית ב- Center for Medical Humanities, Compassionate Care and Bioethics. יצירותיו התיאטרוניות הועלו בארץ, בארה"ב, ובפסטיבלים בינלאומיים בקנדה וצרפת. בשנים 2014-2018 ניהל את מעבדת התיאטרון בשפת הסימנים, אביסו, שפעלה כחלק מפרויקט המחקר הבינתחומי The Grammar of the Body, שהובילה פרופ' ונדי סנדלר במימון מועצת המחקר האירופית. ההצגות שיצר יחד עם שחקני הקבוצה החירשים הועלו בארץ, בארה"ב ובצרפת. נושאי המחקר שלו הם תיאטרון ניסיוני ומחשבת המופע (performance theory), מופע פולחני, ובעיקר שמאניזם, ליצנות פולחנית וליצנות רפואית. נושאים אלה הובילו אותו להקמת קבוצת מחקר בינתחומית, יחד עם חוקרים מאוניברסיטת תל אביב והמרכז הרפואי ע"ש שיבא, מכון ויצמן למדע ואוניברסיטת מדינת ניו יורק בסטוני ברוק. הקבוצה בדקה את השפעתם של היבטים מופעיים על תוצאות הטיפול הרפואי, בעיקר בהקשר של אפקט הפלצבו. תוצאות המחקר פורסמו בשני מאמרים בכתב העת Frontiers in Psychology. נושא זה הוא גם הציר המרכזי בשיעור "המופע כתרופה" שציטרון מלמד בחוג לתיאטרון, ואחד הנושאים בשיעורי "אמנויות ומדעים נפגשים מחדש" שלימד ב-2015 עם פרופ' שרית לריש, ראש החוג לביולוגיה ומדעי הרפואה, וב-2016 עם הפסיכיאטר ד"ר חנוך קפצן מהחוג לנוירוביולוגיה. בסתיו 2020 התפרסמה בכתב העת TDR: The Drama Review סדרת מאמרים בעריכתו בנושא המופע כתרופה (Curative Performance). עבודת הדוקטורט של ציטרון עסקה בחזיונות ראווה אנטי-נאציים של יהודי ארה"ב בתקופת השואה. היא הוגשה במחלקה ל- performance studies  באוניברסיטת ניו יורק וזכתה בפרס הצטיינות במחקר ע"ש מונרו ליפמן. ציטרון זכה פעמיים במלגות פולברייט ללימודים ולמחקר בארה"ב ובמענקי מחקר מטעם Memorial Jewish Foundation ו- Kurt Weill Foundation. הוא עורך שותף של אסופת המאמרים Performance Studies in Motion: International Perspectives and Practices in the Twenty-First Century (Bloomsbury, 2014) . בין שיעוריו בחוג לתיאטרון ובביה"ס לאמנויות, לתואר ראשון: תיאטרון, שכל, חושים; תיאטרון רחוב; אלתור ועבודה עם טקסט; פעולת הדיבור; מופע הפוליטיקה; קברט פוליטי – אז ועכשיו; צמתים בתרבות; המופע כתרופה; מליצנות פולחנית לליצנות רפואית; תיאטרון ומופע של אנשים עם מוגבלויות; תואר שני: מופע מבוסס מחקר; סמינריון במחשבת המופע (performance theory).

קורות חיים

מבחר יצירה תיאטרונית:

1. השתדלות נוספת (בימוי) – שירי אהבה של משוררים ערבים ויהודים עם מוסיקה מאת ובביצוע שלמה בר. הקומה השלישית, יפו, 1979.

2. שוק האהבה (בימוי) – שירי קורט וייל והנס אייזלר בביצוע עדי עציון, מוזיאון ת"א, 1979.

3. תוקע פגיון במחוך שלה (כתיבה ובימוי)  – יצירה המבוססת על סונטת קרויצר של טולסטוי ועל יומני סוניה טולסטוי. Ohio Performance Space, New York City, 1981.

4. ובתפקיד הראשי... (כתיבה) – מחזה לילדים ע"פ סיפור חייה של דליה פרידלנד, שגם ביצעה. בימוי: מיכל פורת. מוסיקה: דני רובס. טדי הפקות, 1985.

5. פן (כתיבה) – דרמה מוסיקלית על חייו של המשורר אלכסנדר פן. בימוי: מיכל פורת. ניהול מוסיקלי: שוש ריזמן. תיאטרון בית לסין, 1985.

6. אין זו בן זו, האופרה (בימוי) – מאת אלדד זיו עם מוסיקה של עדי רנרט. זוכה פרס ההצגה הטובה ביותר בתחרות תיאטרון הרחוב של פסטיבל ישראל, 1987.

7. ינתי פרזי (בימוי) – מאת אלדד זיו עם מוסיקה של אלון אולארצ'יק. תיאטרון החאן, ירושלים, 1988.

8. זיבובו (דרמטורגיה) עיבוד להמלך אובו מאת אלפרד ז'ארי בבימוי משה מלכא עם מוסיקה של אורי דרומר. תיאטרון הבמה וביה"ס לתיאטרון חזותי, ירושלים, בפסטיבל פנומנה, 1996. הופעות נוספות בבית ציוני אמריקה,    ת"א ובפסטיבל חלון לדרום בסרז'י-פונטואז, צרפת.

9. קברט תושיה (בימוי משותף עם רקפת לוי) – ביה"ס לעיצוב לבמה של רקפת לוי. ניהול מוסיקלי: יהודה עדר. ת"א, 2004.

10. הסיאנס של רומיאו (כתיבה ובימוי) – גירסא תיאטרונית לאלבומם של אלויס קוסטלו ורביעיית ברודסקי, The Juliet Letters, עם תומר שרון (תומש) והרביעיה הישראלית העכשווית. מרכז סוזן דלל, ת"א, תיאטרון המעבדה,

     ירושלים, ופסטיבל Chutzpah! ונקובר, קנדה, 2006-2007.

11. העלאה במשכורת (בימוי) – מחזה מאת ז'ורז' פרק. מוסיקה: יובל שקד. החוג לתיאטרון של אוניברסיטת חיפה, 2008.

12. ברכט ואני (דרמטורגיה) – ע"פ ביוגרפיות של ברטולט ברכט, שיריו ומחזותיו. כתיבה ובימוי: דפנה קרון. החוג לתיאטרון של אוניברסיטת חיפה, 2010.

13. קברט אחרית הימים (ניהול אמנותי) – קברט סאטירי פוליטי. תכנית ראשונה ביום הבחירות, 22.1.13, בתיאטרון העברי ערבי ביפו. תכניות נוספות בסלונה בר, יפו.

14. על אביסו זה לא – מעבדת התיאטרון בשפת סימנים אביסו. בכורה בתיאטרון ענבל, מרכז סוזן דלל, ת"א, פברואר 2016, הופעות ברחבי הארץ, בארה"ב ובצרפת.

15. שפת ההם – מעבדת התיאטרון בשפת סימנים אביסו. בכורה במרכז כלים, בת-ים, יולי 2018.

16. מפגש תיאטרוני – מעבדת התיאטרון בשפת סימנים אביסו. בכורה בכנס שפה ואבולוציה, מכון ויצמן, פברואר 2019.

פרסומים :   

1. Citron, Atay(1980). Habima’s The Golem, TDR: The Drama Review. 24, 3: 59-68.

 2. Citron, Atay.& Ann M. Shea (1982). The Powwow of the Thunderbird American Indian Dancers, TDR: The Drama Review. 26, 2: 73-88.

3. Citron, Atay (1983). The Michael Chekhov Technique Today, TDR: The Drama Review 27, 3: 91-96.

4. Citron, Atay (1988). Ben Hecht’s Pageant Drama, A Flag Is Born, in Staging the Holocaust: The Shoah in Drama and Performance, Claude Schumacher, ed, Cambridge University

    Press:70-93.

5. Citron, Atay (2000). Art and Propaganda in the Original Production of The Eternal Road, in Der Weg zum Weg der Verheissung, Helmut Loos, ed., Freiburg: Rombach Druck Verlaghaus:

    203-218.

6. Citron, Atay(2007). A Letter from Jaffa. TDR: The Drama Review 51, 4: 53.

7. Citron, Atay(2011). The Secret Magic of Inappropriate Inspiration – Response to Kimberly Janarone's Article, 'The Uses and Abuses of Artaud' (translated into Chinese), Theatre Arts,163,

    5:15-18.

8. Citron, Atay (2011). Medical Clowning and Performance Theory in The Rise of Performance Studies: Rethinking Richard Schechner’s Broad Spectrum (James Harding & Cindy

    Rosenthal, eds.) New York:Palgrave Macmillan, 248- 263.

9. Citron, Atay. Medical Clowning and Drama therapy (translated into Chinese), Theatre Arts, 5/2013, 26-33.    

10. Citron, Atay (2014). Audacity and Insane Courage – Dream Doctors' Secret Remedies" in Performance Studies in Motion: International Perspectives and Practices in the Twenty-First Century. Atay Citron, David Zerbib, Sharon Aronson-Lehavi, eds., London: Bloomsbury Methuen Drama.

11. Czerniak E, Biegon A, Ziv A, Karnieli-Miller O, Weiser M, Alon U, Citron A

(2016)Manipulating the Placebo Response in Experimental Pain by Altering

Doctor’sPerformance Style. Frontiers in Psychology.

12. HartY, Czerniak E ,Karnieli Miller O,Mayo A,Ziv A,Biegon A, Citron Aand Alon U(2016). Automated video analysis of non-verbal communication in a medical Setting. Frontiers in Psychology.

13. Citron A. (Sept. 2017). Clowning as Social Performance in Colombia: Ridicule and Resistance. Book review. Studies in Theatre and Performance. 39:2, 198-215.

14. Feniger-Schaal Rinat, Citron Atay, Mittelelbrg Esti, Ben Eli Yuval (2018) Intervention of medical (therapeutic) clowns in kindergarten for children with Intellectual disability: a case study. International Journal of Disability Development and Education. 67:3, 293-305.

15. Citron A. (2018). In Memory of Mel Gordon. TDR: The Drama Review, 62:3 (T239).

16. Citron A (2020) Curative Performance: Introduction. TDR: The Drama Review 64: 3, 14-15

11. תת-ערך "תיאטרון אמריקני" בערך "תיאטרון", האנציקלופדיה העברית, כרך מילואים, 1993.

12. "מאוסקר אימת העיר לג'וני הרקוב: הצריחה המתוגברת של הפאנק", מותר, כתב העת של הפקולטה לאמנויות, אוניברסיטת ת"א, 1993.

13. "עשר שנים (ואולי מאה) ועדיין אותה השאלה" פנומנה, קטלוג הפסטיבל הבינלאומי לאמנות המופע, ירושלים, אוגוסט 1996.

14. "החזירות והמלים: מאבקו של התיאטרון החזותי ברודנות המלה" מותר, כתב העת של הפקולטה לאמנויות, אוניברסיטת ת"א, 1998.

15. "ראיון עם איציק ויינגרטן", קוד , רבעון לאמנות בינתחומית, גיליון מס' 1, סתיו 1998.

16. "קרנבל – מקורות ומשמעויות", קוד , רבעון לאמנות בינתחומית, גיליון מס' 2, חורף 1998.      

17. "האוזן השלישית – על אמן הגוף האוסטרלי, סטלרק", קוד, רבעון לאמנות בינתחומית, גיליון מס' 3, חורף 1999.

18. "הדרך הנצחית – תשובת המחץ היהודית", אופרה, גליון 29, יוני 1999, עמ' 24-26.

19. "דרך אחרת" עתי ציטרון ודוד שריר משוחחים, אופרה, גליון 32, מרס 2000, עמ' 30-32.

20. "לא רק מחזאים", תיאטרון, גיליון מס' 7  פברואר 2002, עמ' 9.

21. "כוחו של קולה של המילה (של...)", קולה של המילה, עורכת: מרית בן ישראל, בבל 2004.

22. "ללמוד להקשיב, להתחיל להבין – שיתוף פעולה יהודי-ערבי בפסטיבלים 2001-2004 בעכו, כחלק מתפיסה אמנותית כוללת", תיאטרון, מס' 14, פברואר 2005.

מאמרים וכתבות על עבודתי:

1. Esterin, Daniel, "The Healing Clowns of Haifa" NPR: National Public Radio, The World: Global Perspectives for an American Audience, July 30, 2012    http://www.theworld.org/2012/07/the-healing-clowns-of-haifa/

2. Friedman, Jessika, "Ati Citron is a Clowning Academic", Dumbo Feather, No. 28, June 2011: 88-105. http://www.dumbofeather.com/conversation/ati-citron-is-a-clowning-academic/

3. Naumann, Matthias, "Das 25. Festival des anderenTheaters im Israelischen Akko", Theater der Zeit, no. 11, November 2004, pp. 75-6.

4. Yerushalmi, Dorit, "From a 'Transient' into a 'Resident' – The Acco Festival of Alternative Israeli Theatre (2001-2004)" , TDR, The Drama Review, A Journal of Performance Studies, (to be      published) Fall 2006.

5. קינר, גד וחיים נגיד, "לחצות את כל הקווים האדומים: שיחה עם המנהל האמנותי של פסטיבל עכו לתיאטרון ישראלי אחר, עתי ציטרון", תיאטרון, גיליון מס' 6, ספטמבר 2001  שיחה אתי עמ' 15-19.

6. קינר, גד וחיים נגיד, "סיירת גישוש או הזדמנות לקפיצת ראש? שיחה עם עודד קוטלר ועתי ציטרון", תיאטרון, גיליון מס' 6, ספטמבר 2001, עמ' .22-24.

7. "פסטיבל עכו 2001 – אוסף מאמרים" תיאטרון, גיליון מס' 6, ספטמבר 2001, עמ' 12-31.

8. לוי, שמעון, "טיפת מים צוננים על אבן לוהטת - פסטיבל עכו 2002 ", תיאטרון, גיליון מס' 9, עמ' 4-6.

9. קינר, גד, "גם אלטרנטיבה צריכה אלטרנטיבה: שיחה עם עתי ציטרון", תיאטרון, גיליון מס' 11, 2002, עמ' 9-12.

10. לוי, יונתן, שמעון לוי, נפתלי שם טוב, "הרחקת עדות – פסטיבל עכו: תגובה מאוחרת", תיאטרון מס' 12, פברואר 2004.

11. לב אלדג'ם, שולמית. “פסטיבל בת-ים לתיאטרון רחוב". תיאטרון, קיץ 2007.